על נפש האדם לומדים בשתיקות שבין מילה למילה

אנו יצורים מורכבים.

בכל אדם ישנם רבדים רבים המשתלבים יחדיו ליצור סך כולל שהוא, בעצם, הוא.

אם נפשט זאת מעט, ניתן לומר שיש בנו הן רובד פיזי, והן רובד מטפיזי.

שני תחומים מהותיים אלו פועלים לעצב את אופן התנהלות החברה ככלל והאדם כפרט בתחומים שונים של חייו.

מחד, בתחום המטפיזי: ישנן שאלות אשר המענה להן חיוני לבריאות נפשו של האדם.

מאידך, בתחום הפיזי יש מידע אשר נשיאתו חיוני להמשך התפתחות הקיום החומרי של האדם עלי אדמה.

הראשון מדבר על שאלות ערכיות/מוסריות

-תכלית החיים, מוסר ההתנהלות בין אדם לאדם ובין אדם לסביבה, טבע נפש האדם ואופן התפתחותו וכד'

השני מדבר על אותם חוקים וכלים המאפשרים לנו לעבוד, לפתח, לייצר ולהרכיב.

-מדע, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וכו'

ישנה תופעה מעניינת בחברה המערבית, הלא היא נתינת חשיבות מרובה לקבוצה השניה, (תחומי המדעים השונים) תוך הזנחת הקבוצה הראשונה (הצדדים המטפיזיים המתגלים בנפש האדם).

ערך מנחה בחברה המערבית הוא ידע, וכמה שיותר. שיהיה מנת חלקו של החברה כולה, בלא יוצא מן הכלל.

מגיל צעיר מקבצים אותנו לקבוצות

ובמשך שנים, על בסיס יומי, דוחסים כמה שיותר ידע בכדי להבטיח מקסימום ספיגה של מגוון נושאים בקרב התלמידים.

שלומו של התחום הראשון, המטפיזי שבנו, איכשהו נופל בין הכסאות (אגב -לא רק בקרב התלמידים, אלא גם כן בקרב אנשי החינוך עצמם).

אם תשאלו אותי מה לדעתי התוצאה מהזנחה גורפת של תחום א, תוך שימת דגש מואץ על תחום ב?

דיכאון קיומי.

המסקנה שלי נשמעת לכם קיצונית?

בישראל ניתנים כל שנה מעל שני מיליון מרשמים לתרופות נוגדי דיכאון (יש במדינתנו כ-9 מיליון תושבים סה"כ, כן?)

כל שנה מגיעים למיון כ-6000 אנשים לאחר ניסיון התאבדות.

אך זה ממש לא מסכם את מספר ניסיונות ההתאבדות בשנה בארץ,

משרד הבריאות מעריך שעל כל ניסיון התאבדות המסתיים בחדר מיון יש 7 ניסיונות אחרים לא מדווחים(!!!)

בדו"ח שפרסם ארגון הבריאות העולמי נכתב השערה על הדיכאון, המזהיר כי תוך שני עשורים, הוא יהפוך למחלה השכיחה בעולם ויהווה את הנטל הבריאותי הכבד ביותר.

אנו חיים בשפע גשמי כה רב. נוחות, ניידות ונגישות, זמן פנוי ותרבות פנאי מפותחים.

השכלה גבוה היא מנת חלקם של הכלל.

-אני מוכנה להתערב שלפחות 99% מהאומללים המשוייכים לסטטיסטיקות הנ"ל הם בעלי כישורים בסיסיים בקרוא וכתוב, מתמטיקה, היסטוריה ועוד.

כל כך הרבה שנות לימוד הוחדרו למוחו של כל אומלל ממוצע, ושום דבר מזה לא יכל לספק לו סיבה לחיות?

מדובר פה בתופעה די משונה, שבחברה בה יש תנאים אשר בני אצולה בעת העתיקה לא יכלו אפילו לחלום לזכות בהם

נתח כה נרחב באוכלוסיה בכל זאת עניים כל כך בהבנת נפשם שלהם.

מדוע חסר לנו מידע כה בסיסי על צרכי האדם הגבוהים, המהותיים והדרך לבנות חיים אשר נותנים מענה לצרכים אלו?

כן, אני מותחת קו משווה בין ההזנחה של נושאי נפש, רוח ומוסר האדם בחינוך, בשיח החברתי ובמוסר הכללי,

לבין המצב הנפשי העגום שאחוז לא קטן מהאוכלוסיה מגיע אליו.

נגיד שברצוננו לשלב בחינוך יותר תורה מטאפיזית:

בשונה מתחומים פיזיים,

לא ניתן לעמוד בראש קבוצה גדולה של אנשים ולספר להם בקור רוח, נקודה אחר נקודה, על חוקי נפש האדם:

• קצב ודרך התפתחותו,

• מקורות הזנתו

• כיצד לזהות נפש בריאה

• ואיך לרפא את הנפש כשהיא כאובה

כמו שניתן ללמד, למשל, את חוקי הולכת החשמל.

על נפש האדם לומדים בשתיקות שבין מילה למילה.

במפגש עיניים קשוב, אכפתי, המתרחש בין מורה לתלמיד, ובין תלמיד לרעהו.

בקרבה, באחווה המתפתחת בין חברים הגדלים יחדיו.

בסבלנות ובכבוד הניכרים בין המורה לתלמיד האיטי, המתקשה.

בכל מפגש שבו אנו, ואלו הסובבים אותנו, מביאים את הטוב שבנו, בכנות ובפשטות.

שם אנו לומדים על האדם -על עצמנו.

על יכולותינו,

רצונותינו,

התממשותנו הבריאה

וחשיבותינו כלפי הסביבה.

בלי לשים לב אל הנשמה, החיים באמת נהיים שממה.

לא כך הדבר למי שלא שם לב אל חוק הכבידה, או חוק הכלים השלובים.

איני באה לבטל את חשיבות המדעים ה'פיזיים' -ציינתי בהתחלה שהם קריטיים להמשך הקיום החומרי של האדם עלי אדמה,

אני פשוט מכניסה אותם לפרספקטיבה רחבה יותר -פרספקטיבה הנותנת מקום גם לרוח,

ובנוכחות ההדדית של שני התחומים הללו, מתבהרת דלותה של ידע כאשר היא אינה מלווה באושר.

מה עוזר לי הידיעה איך לפתח צמחים עמידים למזיקים, 

או כאלו המשלבים בתוכם ויטמין A,

אם אני מצטער כל בוקר על כך שאני צריך לצאת מהמיטה?

יש מקום למדע, והמדע עצמו חייב להבין שקודם אליו, יש לתת מקום לרוח.

אני רוצה להציע פה אפשרות.

אולי ניתן לבנות גשרים אל, ושפה להכיל את ה'מרחב' המטפיזי בנו

(היות ולא מדובר באיבר מגובש וחד משמעי, אלא יותר ל'states of being'  -מקום בו שורים שאלות, רגשות, זכרונות, רצונות, משאלות ושאר מיני 'מצבים', אני קוראת לזה כרגע 'מרחב'. 

אך זה בעצם היכולת להכיל שאלות, היכולת לחפש אחר תשובות בתחומים ערפיליים אלו)

אולי את זה ניתן לקבל על ידי עשיית אמנות?

הרי אומנות -כל מקורה, כל תכליתה, מתחילה ברוח האדם, ונועדה להזין את רוח האדם.

בעצם, כל תכלית היצירה האמנותית היא לתקשר עם רוח האדם.

ו'שמעו קטע מעניין (למי מכם שלא חשב על זה עדיין) -אמנות נעשתה על ידי בני אדם עוד לפני שפותח הכתב.

זאת אומרת, שורשי יותר לקיום האנושות, חיונו יותר מאשר מדעי החומר (נקרא להם כרגע), הם 'מדעי הרוח'.

מה שמעניין זה שהדרך ללימוד אומנות -לא משנה איזה ז'אנר אומנותי בדיוק,

היא עדיין מאוד דומה לשיטות עתיקות שפותחו בהתאם לאופן התפתחות נפש האדם:

-תפקיד השוליה.

לומדים ממישהו.

לא רק יחסים בהם התלמיד לומד עובדות קרות על החומר העומד מולו,

אלא רוקם קשר עם המורה המלמד,

מביא את עצמו, מעשיר ביצירתיות החדשה שלו את אופן עבודתו המיושבת, המנוסה של המורה.

והמורה, בתורה, קשובה אל התלמיד. מוצאת את המילים הנכונות כדי שיבין את כוונתה,

ממתינה לראות הבזק של הבנה בעיניו לפני שהיא עוברת לנושא הבא.

יש יחסים אמיתיים בין שני הצדדים,

ותוך כדי מפגש אנושי,

קורה לימוד שביכולתו לגדל שורשים חזקים עמוק אל תוך תודעתי.

לימוד שאותו אני אקח הביתה ואיישם -לא רק ליצירת דברי אומנות נאים,

אלא לרומם בו את נפשי.

לרפא, לאפשר ביטוי, לחלוק מן הטוב שבי עם אחרים, 

לפתח הקשרים רחבים יותר ביני לבין העולם הסובב אותי ולהעשיר בכך את חוויית היותי חיה עלי אדמה.

אמנות -שנלמדת בדרך שמיטיבה עם הלב,

מזכה אותנו ביכולת לגעת ברז נשמתינו פנימה,

ובעומק נשמתם של הסובבים אותנו.

לחלוק מן הטוב שבתוכנו

ולרמוז, עד כמה שניתן, על הסודות היפים המסתתרים בתוככי ליבנו -בשורש חיינו.

זהו לבינתיים,

כמה מחשבות לעת ערב.

תודה מכל הלב שזרמתם איתי על כנפי הרוח 🙂

מברכת אותנו שנחכים ללמוד את חוקי הרוח שבנו, ושנזכה ללמד את קרובינו איך לנווט בארצות הסוערות הללו.

באהבה

חמלה

כמה נקודות הסבר -אם אתם שואלים את עצמכם מאיפה באו רעיונות אלו, והיכן ניתן לקרוא עוד בנושא:

• כ-2500 ממקרי ניסיונות ההתאבדות המדווחים (6000) הנ"ל הם בני נוער -שמעתם על עוד מין עלי אדמה אשר דור ההמשך שלו מבקש לא לחיות? זה לא טבע האדם! זו הוכחה קיצונית לחריגה גסה מהטבע השואף לשמר את החיים -ויש להתייחס לכך ברצינות רבה, ולחפש להבין איזה חוסר איזון קיצוני-חברתי יכל לגרום לתופעה זו באחוזים כה גבוהים

• אם מעניין אתכם לקרוא יותר על פרספקטיבות שונות על מחלות נפש, ממליצה בחום על הספר "רופא לבן אלים שחורים" של אורי שורצמן, המשווה בין הגישה בחברה האפריקאית לגישה המערבית למחלות הנפש, דרכי טיפולם ושילוב אנשים הסובלים מהם בחיי חברה.

• לגבי אופן התפתחות נפש האדם, וה'שוליה' כדרך נכונה יותר לטבע שלנו, אני אומרת זאת מתוך התבוננות אישית -בעצמי, ובסביבתי. ניכר שכך האדם לומד הכי טוב -ראו תינוקות הלומדים -בעצם, כל דבר. הם לומדים כ'שוליה' על ידי קרבה, חיקוי וערך מוסף שנוצר כששניים בונים קשר של אהבה.

 וכן בקרב מבוגרים, המבקשים באמת להבין נושא לעומק -ניתן לעשות את זה בצורה הכי טובה על ידי חיבור עם אדם שכבר מבין והתנסה. כך נקבל יכולת מפותחת יותר לגעת בתחום מאשר אם רק נקרא עליו בספרים, או נצפה בסרטונים.  

בקרבה אנושית עובר הרבה מידע בלתי ניתן למדידה שהוא גורם קריטי ליכולת שלנו ללמוד, להפנים וליישם.