ימים טרופים.
מה שמדהים זה שכולנו חווים את זה -כולם, בכל העולם, מאותגרים יחד.
גם אני חווה רכבת הרים משוגעת -במערכות היחסים היקרים לי, בפרנסה, בבריאות -יש גלים על הפנים, ויש עליות של השראה והודיה,
אין לי מה לומר -אני לא יודעת כלום.
האמת היא שאף אחד לא יודע כלום.
אולי היה נחמד אם לשם שינוי יותר אנשים היו מודים בזה… אולי כולנו זוכים לשיעור בענווה…
בכל מקרה, אני כן יודעת משהו אחד.
בימים אלו, המלחמה האמיתית היא על הmind שלנו.
כל אחת צריכה למצוא את הדרכים להעניק לעצמה פרספקטיבה, אמונה, הכרת הטוב,
לחדש את הרצון להשקיע ביקרים לנו, להביא את הטוב ביותר שבנו לחזית.
מה שיפה זה שהתקופה הזו גרמה לכך שיש הרבה פחות גישה לאמצעים חיצוניים בשביל לעשות זאת,
אז המשחק הוא פנימי.
איך אני מחייה עצמי, כל יום מחדש?
זו שאלה שאני הולכת אתה תדיר בחודש האחרון.
ועלו לי כמה מחשבות בנושא שחשבתי שהם יקרות מספיק בשביל שאחלוק אותם אתכן
אשמח לשמוע מכן, איך אתם צולחות את התקופה? מאיפה אתן שואבות כח?
חיבוק גדול לכולנו,
חמלה