תודה על כל המתנות… נותר לי רק להשיב בנתינה מן הלב

בגיל 19 עברתי תקיפה מינית אלימה וקשה, על ידי שני תוקפים.

תהליך ההתאוששות היה ארוך מאוד, ורווי עבודה.

ידיעה אחת ברורה היתה לי למצפן: אני אחלים לחלוטין!

לא 90%, וגם לא 99% . אני -אחלים לחלוטין!

עד כדי כך שאוכל לחזור למקום בו זה קרה, ובידיעה ברורה שאני בטוחה, להכיל את הכאב על שהיה.

אמרתי לעצמי שאם אני אוכל להחלים, אפלס בזאת דרך לכל כך הרבה נשים נוספות המבקשות שביל בתהומות הכאב.

אני עוד אקום ככח שביכולתו להטיב,

לעזור

כמדריכת דרך בשבילי השאול

כדי לעזור שאחרות לא יטעו בדרכים ללא תקנה.

התעקשתי, לא אחיה חיים הכובלים אותי לעולם בליקוק פצעיי שלי,

בלי יכולת להבדיל בין עבר להווה.

(כמו שאמרתי, התהליך היה ארוך וכלל המון. כרגע, לא אתייחס לכל המרכיבים בתהליך הזה, אתייחס לאחד: )

לא רציתי להיאנס.

בתקיפה שעברתי, הייתי חזקה במילותיי, אמרתי "לא"

אבל בפועל, הם לא הקשיבו ל"לא" הזה,

ואני גיליתי בזמן אמת, שבעצם מעולם לא למדתי מה לעשות כשמישהו לא מקשיב למילים שלי.

חיי, המשפחה שלי, החברה בה גדלתי, הכשירו אותי לדעת לנסח את עצמי מילולית, באופן ברור, צודק והוגן,

אך שללו ממני כל הבנה או לגיטימציה לביטוי עצמי פיזי, חזק, צודק וכוחני לפי הצורך.

ביקשתי להחלים, מהר מאוד למדתי שהתנאי הבסיסי ביותר להחלמה הוא הידיעה שעכשיו אני בטוחה, אינני בסכנה.

ומכאן, מיד זיהיתי את החוליה החלשה בי: אני הותקפתי בגלל שלאנשים אחרים היה רצון רע; בהתעלמות מרצונותי הם ניסו להפעיל עליי את רצונם,  ולי לא היה את הידיעה איך לשלוט במצב -ובכלים פיזיים, למנוע מהם את האפשרות לכפייה.

תכלס, אמנם התבגרתי המון, ולמדתי הרבה מאז התקיפה, אבל דבר מבחינת היכולות שלי לשלוט *פיזית* במצב לא השתנה, ועל כן המסקנה ההגיונית היא שהסיטואציה בנקל יכולה לחזור על עצמה אם במקרה אתקל שוב באדם עם רצונות רעים.

ועל כן, אין לי תשובה 'משכנעת' לפחד הבלתי מרפה האומר שאני בסכנה, ואי אפשר לסמוך על איש.

כך, לא אוכל להגיע להחלמה מלאה.

כשזיהיתי את החוליה החלשה הזו,

החלטתי לעשות את הדבר המפחיד ביותר

-החלטתי ללכת ללמוד הגנה עצמית.

קצת על שיטת אימפקט

יש הרבה שיטות ללימוד הגנה עצמית. לצערי, רובם לא מעניקים כלים שימושיים בפועל לעמידה מול תקיפה.

למה?

כשאת עומדת מול נסיון תקיפה, את נלחצת (הגיוני, לא?)

וכשאת נלחצת, המח הקדמי מקבל כמויות דם מינימליות -לאפשר המשך קיום -אך לא פעילות 'מורכבת'. (המח הקידמי הוא שאחראי על תקשורת, מעמדות חברתיים, יחסים בין אנושיים וכו. זה אגב מסביר את זה שהרבה נתקפות התקשו להתבטא בקול תוך כדי תקיפה)

הגוף שלנו מפעיל את מנגנון ה"הלחם או ברח" ורוב הדם מוזרם לגפיים.

במצב כזה, לא נזכור משהו מורכב, יצירתי ושימושי שלמדנו בשיעור ההגנה עצמית אתמול.

נזכור רק את הידע שהגוף אגר באיברים עצמם. 

תנועה מוכרת היא שתדבר אלינו.

מצאתי שיטת הגנה עצמית שבנויה לתקיפות מיניות דייקא.

שיטת הלימוד מתייחסת גם למח הקדמי, (כי בכל זאת, אנו נרצה להבין "איך" ו"למה")

אבל אחרי שכיסינו את ה'דיבור על' יש תרגול הטמעה לגוף.

מדריך אחד לובש מדים מלאים, ומשחק אותה התוקף,

ואת, כמו בזמן אמת, נלחצת, ומגיבה פיזית, בטכניקות שלימדו אותך.

תוך כדי המדריכה המדהימה לוחשת לך באוזן -כמו מלאכית פרטית משלך, מזכירה לך את מה שלמדת, את מה שאת יודעת,

את מגיבה כמו שלמדת להגיב. את נלחמת. את יוצאת מלפיתות, מאחיזות מאחורה, אפילו ממצבים בהם את שוכבת על הריצפה מתחתיו,

את לומדת לצאת מהאחיזה בדיוק מספיק כדי לאפשר לך לקרוע לו ת'תחת.

בפועל, רוב התוקפים יברחו ברגע שהם הבינו שאת לא טרף קל

אבל אפילו במקרים של תוקף אלים במיוחד, יש לך את הכלים לנטרל אותו ולאפשר לעצמך לצאת מזירת הסכנה.

 

 

עכשיו, מי שקראה עד כאן בטח חשה את מה שאני עומדת להגיד:

-מפחיד לאללה ללכת ללמוד משהו בשיטה כזו!

מפחיד לאללה לדמיין שאני אעמוד מול מישהו שתוקף אותי. גם כשזה ב'כאילו'.

מפחיד לאללה לדמיין את עצמי מסתובבת ומגיבה בכח

מפחיד לאללה אולי להחזיר את עצמי לתנוחות מוכרות מהעבר, ולהסתכן בזכרון מחודש של הפחד, של הכאב.

מפחיד.

ולכן, כששמעתי שיש לי מקום אחד אחרון בקורס -החלטתי להתעלם. התכוונתי לא להשתתף.

ברגע קריטי זה, אמרתי לעצמי "חמלה, אל תנשמי, אל תחשבי, תאמרי רק 'כן'"

אמרתי "אוקיי"

ובאתי לשיעור הראשון.

התנאתי לעצמי שנגיע לשיעור הראשון ורק אז נראה מה יהיה הלאה. לא אחשוב מראש.

בחשש רב הצטרפתי לחדר עם עוד 9 נשים בדיוק כמוני, 2 מדריכות ומדריך, כולם מתוקים, עדינים, ומכבדים.

בזמן הלימוד את עטופה בכל כך הרבה חמלה. גם על ידי המדריך שהוא חלק מהצוות.

כל כך הרבה תמיכה…

ואת לומדת לעמוד על שלך. ובמידת הצורך, להעמיד את האחר על מקומו!

השיטה עובדת.

אני יכולה להעיד שבשנים הרבות שעברו מאז שעשיתי את הקורס, פעמים שהלכתי בסימטה בלילה ועלה בי פחד, או חשש,

עצם תחושת הפחד הביא איתו זיכרון ברור בגוף איך להגיב.

התחושה המצמררת הזו של חשש, כשהיא עולה בגוף -לא מובילה לחרדה חסרת תחתית

אלא לתחושת היכרות אינטימית עם התחושות הללו, וביטחון רוגע שאני יודעת איך לנווט במים סוערים מסוג אלו.

יש עדויות רבות מנשים ברחבי העולם שלמדו את שיטת ההגנה העצמית הזו המספרות שתוך כדי שהן מיישמות את אשר הן למדו,

בראשן הן שומעות את המדריכה שלהן, וכל הקבוצה שלמדה איתן צועקות יחד איתן.

הן לא היו לבד.

זהו.

מה עוד אומר?

אימפקט זו שיטת הגנה עצמית ייחודית, עוצמתית ויעילה המועברת על ידי עמותת אל הלב בירושלים.

אני ממליצה לכל אישה ללמוד את השיטה הזו

ולכל אמא לבנות -לשלוח את בנותייך ללמוד.

-לא כי רובנו נצטרך להשתמש בה,

אלא כי כולנו יודעות מה זה לחשוש, או לפחד.

ומעטים מאיתנו יודעות את החירות האמיתית המגיע כשאנו מהלכות בעולם הזה ללא פחד.

ללא פחד -לא כי אנו מדחיקות, לא כי אנו מדומיינות,

אלא כי אנו חזקות, ויכולות לסמוך על כך.

באמת. כבר אין פחד.

בלב עולה על גדותיו זכיתי השבוע -לכבוד יום הולדתי,

להגיע לחגיגת סיום קורס ראשון של אישה יקרה מפז שהעסק שלי מימן את השתתפותה בקורס.

אין לי מילים לבטא את השמחה שהיתה בי, או השמחה שהיתה בה….

כתבתי עמוד קטן המוקדש למטרה נעלה זו –השבת טוב לבאר ממנו כולנו שותים.

תשמעו, חברות, מכל הלב, אני כל כך מודה לכל אחת ואחת.

ברוכות תהיו

חמלה

נ.ב. אמן כתיבת סת"ם (בתמונה "תודה") נעשתה על ידי אבשלום אשל המוכשר, מי שרוצה פרטי התקשרות בכדי לראות מיצירותיו המופלאות מוזמן לבקש ואשלח לו בפרטי