סיכומו של עניין, ריח הוא בעצם תוצר של יכולת התנדפותית מצד אחד, ויכולת קבלה מצד שני.
בתורת הקבלה, חוש הריח הוא כנגד ה'דעת'.
זו הגדרה גאונית.
עכשיו אסביר לך מדוע:
איך באים ילדים לעולם?
ואיך האדם זוכה לפתח פרספקטיבה חדשה לגבי משהו?
ואיך 'אני' יכולה לפגוש בתופעה העצומה הזו שנקראת 'אתה'?
ואיך הדבר הכי לא פיזי שיש -ריח (שהוא שקוף ואינו כפוף לחוקים הפיזיולוגיים של עצמים) הוא המגע המוחשי ביותר המקיף אותנו?
תני לי רק כמה דקות, ואפרוס בפנייך את כל התיאוריה בפשטות ובבהירות
ונשאיר אותך מועשרת ברעיונות משלך, בהשראה ורוחב הדעת לקחת איתך להמשך יומך.
בושם נמצא בשימוש האנושות מאז ומעולם.
לאורך השנים, תורת הבושמאות נשמרה בתוך משפחות ממתיקי סוד,
והועברה מדור לדור.
מתוך אינטרס כלכלי, משפחות שמרו את חכמתם כסוד, ואסרו על הפצתו החוצה,
ובכך דאגו להבטחת הכנסה לדורות הבאים
ושמרו על מינימום תחרות בשוק הרוקחות.
כיום יש רצון הולך וגדל 'לגעת בחומר'
רצון לפגוש בעצמנו במהות הזכה, העוצמתית, אשר מפיחה בכל בושם את יכולת השפעתו על האדם.
על נפש האדם לומדים בשתיקות שבין מילה למילה.
תוך כדי מפגש אנושי,
קורה לימוד שביכולתו לגדל שורשים חזקים עמוק אל תוך תודעתי.
לימוד שאותו אני אקח הביתה ואיישם -לא רק ליצירת דברי אומנות נאים,
אלא לרומם בו את נפשי.
אני זוכרת את עצמי אומרת לבן זוגי היקר שאני הולכת להתמקצע בבשמים.
אני לא זוכרת בדיוק מה הוא אמר לי
אבל בגדול, הוא לא תמך.
השיחה הסתיימה במריבה ודמעות.
כעבור שבועיים מצאתי מורה, ויצאתי למסע לימודי בשמנות לעומקה.
בלילות, אחרי שהילדים נרדמו, בשקט בשקט הייתי מתיישבת לטפטף לי עולמות רחוקים מטיפות צבעוניות,
